איך מקצרים טקסט בלי לאבד שום דבר?
Private Writing Assistant
בדיקת דקדוק ושכתוב טקסט עם בינה מלאכותית שפועלת במכשיר שלך. בחינם.
בקצרה
מוחקים את המילים שלא נושאות משמעות, לא את אלה שנושאות. רוב הטיוטות מתקצרות באופן ניכר כשמורידים פתיחות ריקות, מילים שאומרות אותו דבר פעמיים, הסתייגויות שנערמות זו על זו ושמות פעולה שמסתירים פועל. אחר כך קוראים את התוצאה עוד פעם, כדי לוודא שכל עובדה וכל בקשה שרדו.
המטרה היא לא קצר, אלא ברור
לקוראים לא אכפת מאורך; אכפת להם לחכות. כל מילה שלא נושאת משמעות מכריחה אותם להחזיק את המשפט בראש עוד קצת לפני שהם מגיעים לעיקר. מחיקת המילים האלה הופכת טקסט למהיר יותר לקריאה בלי לעשות אותו פחות שלם.
לכן השאלה היא לא כמה מילים למחוק, אלא אילו מילים יחסרו לקוראים אם ייעלמו. אם התשובה היא אף אחת, אפשר למחוק אותן.
חמישה קיצוצים שכמעט אף פעם לא מאבדים כלום
- פתיחות ריקות. "ברצוני לעדכן אותך ש", "רק רציתי לציין ש", "חשוב לציין ש". מתחילים במה שבא אחריהן.
- מילים שאומרות אותו דבר פעמיים. "תכנון מראש", "תוצאה סופית", "חזר שוב", "כל אחד ואחד". מילה אחת עושה את העבודה. צמדים קבועים שהשפה או התחום משתמשים בהם בכוונה, כמו "בטל ומבוטל" בחוזה, הם עניין אחר.
- הסתייגויות שנערמות. "ייתכן שאולי יהיה עיכוב מסוים" מסתייג שלוש פעמים. בוחרים את מה שנכון, או אומרים את העובדה: "עיכוב של יומיים".
- ביטויים כבדים שמסתירים פועל פשוט. "לבצע בדיקה של" זה "לבדוק"; "להעניק סיוע" זה "לעזור"; "על מנת ש" זה "כדי ש". בעברית צירופים כמו "לקבל החלטה" הם דרך רגילה לגמרי לומר דברים, אז מקצצים רק את הגרסאות הכבדות באמת, אלה של לשון המשרדים.
- משפטים שמכריזים על המשפט הבא. "יש כמה דברים שהייתי רוצה לומר לגבי התקציב." פשוט אומרים אותם.
לכל שפה יש גרסאות משלה לכל אלה. הפתיחה הריקה במכתב רשמי בעברית שונה מזו שבמייל באנגלית, אבל בדרך כלל אפשר לוותר על שתיהן.
דוגמה
רציתי לעדכן אותך שלאחר שיקול דעת מעמיק ובחינה יסודית של כל האפשרויות העומדות בפנינו, קיבלנו את ההחלטה להתקדם עם ההצעה השנייה, אשר לדעתנו מהווה את האפשרות הטובה ביותר בנקודת הזמן הנוכחית.
בחנו את כל האפשרויות ובחרנו בהצעה השנייה: לדעתנו היא הטובה ביותר.
הגרסה השנייה שומרת על כל עובדה: הייתה בדיקה, היא כללה את האפשרויות, ההצעה השנייה ניצחה, וזו הערכה שלנו. היא מוותרת על ההקדמה, על הכפילות ("שיקול דעת מעמיק" וגם "בחינה יסודית") ועל הריפוד ("מהווה", "בנקודת הזמן הנוכחית"). היא שליש מהאורך.
מה לא מקצצים
יש מילים שנראות כמו ריפוד אבל נושאות משקל. משאירים אותן:
- שמות, מספרים ותאריכים. "בקרוב" קצר יותר מ"עד יום חמישי, 14 במרץ", אבל זו לא אותה הודעה.
- סיבות. "נא לא לערוך את הקובץ" עובד פחות טוב מ"נא לא לערוך את הקובץ; הייבוא רץ ממנו בלילה."
- נימוס שהיחסים צריכים. תודה או ברכה הם לא מילוי. בחלק מהשפות ומקומות העבודה, השמטה שלהם נקראת כגסות.
- אי-ודאות אמיתית. אם עוד לא יודעים, "כנראה" הוא מידע. מקצצים הסתייגויות שלא מתכוונים אליהן, לא כאלה שכן.
מקצצים בסבב שני
לא מקצצים תוך כדי כתיבה. ניסוח וקיצוץ דורשים סוגים שונים של קשב, ועשייה של שניהם יחד מאטה כל אחד מהם. כותבים את הגרסה המלאה, לוקחים הפסקה אם אפשר, ואז מקצצים. קריאה של הטיוטה בקול עוזרת: מועדים בדיוק על המילים שלא צריכות להיות שם.
למשפט שמתעקש, מסמנים אותו ב-Private Writing Assistant, לוחצים על "שכתוב" ובוחרים "קצר יותר". מקבלים גרסה מהודקת יותר עם השינויים מודגשים, בשפה שבה כתבת. משווים אותה לשלך ומשאירים את זו שעדיין אומרת כל מה שהתכוונת. זה רץ עם Chrome Built-in AI במחשב שלך, כך שהטיוטה לא נשלחת לשום מקום. בעמוד איך זה עובד מוסבר מה קורה לטקסט שלך.
משכתבים משפט כך שיהיה קצר יותר, פשוט יותר או מקצועי יותר, ב-101 שפות: מוסיפים את Private Writing Assistant ל-Chrome. זה בחינם ולא צריך חשבון.