מה תוסף לדפדפן יכול לראות בדפים שבהם גולשים?
Private Writing Assistant
בדיקת דקדוק ושכתוב טקסט עם בינה מלאכותית שפועלת במכשיר שלך. בחינם.
הוספה ל-Chrome
הוספה ל-Safari
Chrome מציג אזהרה קצרה לפני שהוא מוסיף תוסף. לבודק דקדוק היא אומרת בדרך כלל שהתוסף יכול לבצע "קריאה ושינוי של כל הנתונים שלך בכל האתרים". זה נשמע מפחיד, ורוב האנשים מוסיפים אותו בכל זאת, כי התוסף לא יכול לעבוד בלי זה. שתי התגובות מפספסות את מה שהאזהרה יכולה, ולא יכולה, לספר לך.
בקצרה
תוסף עם גישה לאתר יכול לקרוא ולשנות את כל מה שיש בו, כולל מה שמקלידים בשדות שלו. Chrome אומר לפני ההתקנה לאילו אתרים לתוסף תהיה גישה. מכיוון שהרשאה אומרת מה תוסף יכול לעשות ולא מה הוא עושה, כדאי לבדוק גם לאן הוא שולח את מה שהוא קורא.
מה פירוש אזהרת ההרשאות
כשמוסיפים תוסף, Chrome מציג את ההרשאות שהוא מבקש. החשובה ביותר היא הגישה לאתרים. "קריאה ושינוי של כל הנתונים שלך בכל האתרים" פירושה שהתוסף יכול להריץ קוד משלו בכל דף שפותחים. הקוד הזה יכול לראות את הטקסט של הדף, את הטפסים שממלאים ואת מה שמקלידים, והוא יכול לשנות את מה שהדף מציג.
הרשאות נפוצות אחרות מצומצמות יותר: "לקרוא את היסטוריית הגלישה שלך" חלה על רשימת האתרים שבהם ביקרת, "ניהול ההורדות שלך" חלה על הקבצים שהורדת. כל אזהרה מתארת מה התוסף יכול היה לעשות אילו רצה.
למה כל כך הרבה תוספים מבקשים גישה לכל האתרים
חלק מהתוספים באמת צריכים אותה. מנהל סיסמאות צריך למלא טופסי התחברות בכל מקום שהם נמצאים. חוסם פרסומות צריך להסתכל על כל דף. בודק דקדוק צריך לראות את שדות הטקסט שבהם מקלידים, ואפשר להקליד בכל אתר.
לכן "כל האתרים" הוא לא דגל אדום כשלעצמו. הוא אומר שהתוסף נמצא בעמדה של אמון, והשאלה עוברת למה שהוא עושה עם העמדה הזו.
הרשאה אומרת מה אפשרי, לא מה קורה
Chrome יכול לומר לך מה מותר לתוסף לקרוא. הוא לא יכול לומר לך אם התוסף שולח את מה שהוא קורא לשרת. שני תוספים עם בדיוק אותן הרשאות יכולים להתנהג בדרכים הפוכות: אחד בודק את הטקסט שלך במחשב שלך, השני מעלה כל הקשה על המקלדת.
כדי לגלות מאיזה סוג התוסף שלך, צריך להסתכל מעבר לרשימת ההרשאות.
חמש בדיקות לפני שמתקינים
- קוראים את ההרשאות ושואלים אם כל אחת מתאימה לתפקיד. תוסף לרישום פתקים שרוצה את ההורדות שלך ראוי למבט שני.
- קוראים את החלק במדיניות הפרטיות שעוסק בתוכן. הוא צריך לומר בפשטות אם מה שמקלידים או מה שיש בדף יוצא מהמכשיר שלך. בפוסט שלנו מה מדיניות הפרטיות של כלי כתיבה צריכה לספר לך? מפורטות השאלות לשאול.
- קוראים את חלק הפרטיות בדף התוסף בחנות. חנות האינטרנט של Chrome מציגה אילו נתונים המפתח מצהיר שהתוסף אוסף.
- בודקים שיש מפתח אמיתי מאחוריו. אתר, כתובת ליצירת קשר והיסטוריה של עדכונים הם סימנים טובים.
- מגבילים את הגישה לאתרים אם אפשר. בהגדרות התוספים של Chrome אפשר לרוב להגביל תוסף לאתרים מסוימים או ל"בזמן לחיצה". זה שובר חלק מהתוספים, אבל כדאי להכיר את האפשרות בשביל אלה שעובדים גם כך.
ההרשאות שלנו, בהסבר
Private Writing Assistant מבקש גישה לכל האתרים, כי אפשר לכתוב בכל אחד מהם. הנה כל הרשאה ולמה היא משמשת:
- גישה לאתרים: כדי למצוא שדות טקסט ולסמן שגיאות בקו בדפים שבהם כותבים.
- הרצת סקריפטים: כדי לטעון את קוד הבדיקה של התוסף לכרטיסיות שכבר היו פתוחות כשהתקנת או עדכנת אותו.
- אחסון: כדי לשמור את ההגדרות שלך, כמו האתרים שבהם כיבית את הבדיקה.
- מסמך מחוץ למסך: כדי להריץ את המודל שבמכשיר ברקע כשצריך.
- סמלי אתרים: כדי להציג סמלים של אתרים ברשימת האתרים שבהם הבדיקה כבויה.
מה שהוא קורא נבדק על ידי Chrome Built-in AI במחשב שלך. הטקסט שכותבים אף פעם לא נשלח אלינו או לשירות AI. התוסף כן שולח נתוני שימוש, כמו באילו תכונות משתמשים ושם האתר, ואפשר לכבות אותם בהגדרות. במדיניות הפרטיות מפורט הכול, ואפשר לכבות את הבדיקה בכל אתר שמעדיפים שהתוסף לא יתקרב אליו.
מוסיפים את Private Writing Assistant ל-Chrome ויודעים בדיוק מה הוא עושה עם הגישה הזו: במדיניות הפרטיות שלנו מפורט הכול.